תנ"ך על הפרק - משלי ח - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

משלי ח

725 / 929
היום

הפרק

הֲלֹֽא־חָכְמָ֥ה תִקְרָ֑א וּ֝תְבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃בְּרֹאשׁ־מְרוֹמִ֥ים עֲלֵי־דָ֑רֶךְ בֵּ֖ית נְתִיב֣וֹת נִצָּֽבָה׃לְיַד־שְׁעָרִ֥ים לְפִי־קָ֑רֶת מְב֖וֹא פְתָחִ֣ים תָּרֹֽנָּה׃אֲלֵיכֶ֣ם אִישִׁ֣ים אֶקְרָ֑א וְ֝קוֹלִ֗י אֶל־בְּנֵ֥י אָדָֽם׃הָבִ֣ינוּ פְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה וּ֝כְסִילִ֗ים הָבִ֥ינוּ לֵֽב׃שִׁ֭מְעוּ כִּֽי־נְגִידִ֣ים אֲדַבֵּ֑ר וּמִפְתַּ֥ח שְׂ֝פָתַ֗י מֵישָׁרִֽים׃כִּֽי־אֱ֭מֶת יֶהְגֶּ֣ה חִכִּ֑י וְתוֹעֲבַ֖ת שְׂפָתַ֣י רֶֽשַׁע׃בְּצֶ֥דֶק כָּל־אִמְרֵי־פִ֑י אֵ֥ין בָּ֝הֶ֗ם נִפְתָּ֥ל וְעִקֵּֽשׁ׃כֻּלָּ֣ם נְ֭כֹחִים לַמֵּבִ֑ין וִֽ֝ישָׁרִ֗ים לְמֹ֣צְאֵי דָֽעַת׃קְחֽוּ־מוּסָרִ֥י וְאַל־כָּ֑סֶף וְ֝דַ֗עַת מֵחָר֥וּץ נִבְחָֽר׃כִּֽי־טוֹבָ֣ה חָ֭כְמָה מִפְּנִינִ֑ים וְכָל־חֲ֝פָצִ֗ים לֹ֣א יִֽשְׁווּ־בָֽהּ׃אֲ‍ֽנִי־חָ֭כְמָה שָׁכַ֣נְתִּי עָרְמָ֑ה וְדַ֖עַת מְזִמּ֣וֹת אֶמְצָֽא׃יִֽרְאַ֣ת יְהוָה֮ שְֽׂנֹ֫את רָ֥ע גֵּ֘אָ֤ה וְגָא֨וֹן ׀ וְדֶ֣רֶךְ רָ֭ע וּפִ֨י תַהְפֻּכ֬וֹת שָׂנֵֽאתִי׃לִֽי־עֵ֭צָה וְתוּשִׁיָּ֑ה אֲנִ֥י בִ֝ינָ֗ה לִ֣י גְבוּרָֽה׃בִּ֭י מְלָכִ֣ים יִמְלֹ֑כוּ וְ֝רוֹזְנִ֗ים יְחֹ֣קְקוּ צֶֽדֶק׃בִּ֭י שָׂרִ֣ים יָשֹׂ֑רוּ וּ֝נְדִיבִ֗ים כָּל־שֹׁ֥פְטֵי צֶֽדֶק׃אֲ֭נִיאהביהאֹהֲבַ֣יאֵהָ֑ב וּ֝מְשַׁחֲרַ֗י יִמְצָאֻֽנְנִי׃עֹֽשֶׁר־וְכָב֥וֹד אִתִּ֑י ה֥וֹן עָ֝תֵ֗ק וּצְדָקָֽה׃ט֣וֹב פִּ֭רְיִי מֵחָר֣וּץ וּמִפָּ֑ז וּ֝תְבוּאָתִ֗י מִכֶּ֥סֶף נִבְחָֽר׃בְּאֹֽרַח־צְדָקָ֥ה אֲהַלֵּ֑ך בְּ֝ת֗וֹךְ נְתִיב֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃לְהַנְחִ֖יל אֹהֲבַ֥י ׀ יֵ֑שׁ וְאֹצְרֹ֖תֵיהֶ֣ם אֲמַלֵּֽא׃יְֽהוָ֗ה קָ֭נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ קֶ֖דֶם מִפְעָלָ֣יו מֵאָֽז׃מֵ֭עוֹלָם נִסַּ֥כְתִּי מֵרֹ֗אשׁ מִקַּדְמֵי־אָֽרֶץ׃בְּאֵין־תְּהֹמ֥וֹת חוֹלָ֑לְתִּי בְּאֵ֥ין מַ֝עְיָנ֗וֹת נִכְבַּדֵּי־מָֽיִם׃בְּטֶ֣רֶם הָרִ֣ים הָטְבָּ֑עוּ לִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתִּי׃עַד־לֹ֣א עָ֭שָׂה אֶ֣רֶץ וְחוּצ֑וֹת וְ֝רֹ֗אשׁ עָפְר֥וֹת תֵּבֵֽל׃בַּהֲכִינ֣וֹ שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑נִי בְּח֥וּקוֹ ח֝֗וּג עַל־פְּנֵ֥י תְהֽוֹם׃בְּאַמְּצ֣וֹ שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל בַּ֝עֲז֗וֹז עִינ֥וֹת תְּהוֹם׃בְּשׂ֘וּמ֤וֹ לַיָּ֨ם ׀ חֻקּ֗וֹ וּ֭מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ־פִ֑יו בְּ֝חוּק֗וֹ מ֣וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃וָֽאֶהְיֶ֥ה אֶצְל֗וֹ אָ֫מ֥וֹן וָֽאֶהְיֶ֣ה שַׁ֭עֲשֻׁעִים י֤וֹם ׀ י֑וֹם מְשַׂחֶ֖קֶת לְפָנָ֣יו בְּכָל־עֵֽת׃מְ֭שַׂחֶקֶת בְּתֵבֵ֣ל אַרְצ֑וֹ וְ֝שַׁעֲשֻׁעַ֗י אֶת־בְּנֵ֥י אָדָֽם׃וְעַתָּ֣ה בָ֭נִים שִׁמְעוּ־לִ֑י וְ֝אַשְׁרֵ֗י דְּרָכַ֥י יִשְׁמֹֽרוּ׃שִׁמְע֖וּ מוּסָ֥ר וַחֲכָ֗מוּ וְאַל־תִּפְרָֽעוּ׃אַ֥שְֽׁרֵי אָדָם֮ שֹׁמֵ֪עַֽ֫ לִ֥י לִשְׁקֹ֣ד עַל־דַּ֭לְתֹתַי י֤וֹם ׀ י֑וֹם לִ֝שְׁמֹ֗ר מְזוּזֹ֥ת פְּתָחָֽי׃כִּ֣י מֹ֭צְאִימצאימָצָ֣אחַיִּ֑ים וַיָּ֥פֶק רָ֝צ֗וֹן מֵיְהוָֽה׃וְֽ֭חֹטְאִי חֹמֵ֣ס נַפְשׁ֑וֹ כָּל־מְ֝שַׂנְאַ֗י אָ֣הֲבוּ מָֽוֶת׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
שמעו כי נגידים אדבר. י"מ נגידים מלשון ניגוד כלומר ניגוד לתאוות ולחומר אדבר בלשון שבו דטלנ"ת ומפתח שפתי כנגד בומ"ף שהם בשפתים אמת יהגה חיכי נגד גיכ"ק שהם בחיך בצדק כל אמרי פי לכלול אחה"ע זשסר"ץ שהפה סוגר על כלם עכ"ד. ואפשר לרמוז ומפתח שפתי משרים להיות ענוים כמ"ש פרק כסוי הדם ע"פ משרים תשפטו ע"ש ובפירוש רש"י ז"ל כי הכל תלוי בענוה וכמ"ש אח"כ יראת ה' שנאת רע גאה וגאון ודרך רע. וכבר כתבנו בכמה מקומות כי הענוה היא העיקר לתורה ולמצות לנפש ולגוף כי הוא מרכבה לשכינה ואין הסט"א שולט בו וכאלו הקריב כל הקרבנות ומבטלת גזרות רעות ותפלתו נשמעת ונקל לו לעשות תשובה ויכול לכוף יצה"ר ושם י"ה בעזרו וכהנה רבות כמ"ש במקומו מרז"ל. ולכן אמר ומפתח שפתי משרים כי הוא פתח טוב לשמוע ולקיים:לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה. פירשו ז"ל דהתורה נקראת תושיה שמתשת כחו של אדם וכל קבל דנא אמרו גבור בתורה וכיוצא והתירוץ לזה דכשהוא תלמיד בפני רבו אז היא תושיה וכשנעשה חכם לחדש בתורה ומורה הוראות אז הוא גבורה וז"ש לי עצה כשהוא תלמיד ולמד מן הרב וזהו לי עצה שהוא מקבל מהרב כמו מקבל עצה מהגדול אז היא תושיה. וכשהוא חכם דיש לו בינה אז היא גבורה עכ"ד ואפשר לומר בסגנון אחר דהתורה זאת אומרת לי עצה ותושיה אם הת"ח כשעוסק בתורה הוא בענוה כמו שמקבל עצה ותושיה שמקבל להיות תש כח בעסק התורה. אז אני בינה מלמדו שיבין ונותנת לו גבורה:אני אהבי אהב וכו'. זאת לפנים אמרתי אני בעניי דרך צחות דיש לחקור דהאשה החומרית חייבת לכבד לבעלה כמלך ולשרת אותו כמ"ש הרמב"ם פט"ו דאשות והתורה נמשלה לאשה כמ"ש מורשה מאורסה והיא אשת החכם והוא נקרא בעל תורה ומדוע התורה אינה עושה מעין נשים וצריך שבעלה ימית עצמו עליה ויהיה כל ימיו משועבד לה ואמרו בירושלמי פ"ט דברכות אם יום תעזבני ימים אעזבך ומדוע אשת חיל התורה לא תתנהג עם בעלה החכם כדין האשה החומרית ושלש תשובות בדבר אחת היא דהאשה החומרית זה בעלה והוא באחד דאתתא לגבי תרי לא חזיא ולכן חייבת לשרתו ולפייסו דאין בלעדו משא"כ האשה הרוחנית התורה הקדושה רבו כמו רבו בעליה לכן כל א' מחויב להשתעבד לה ולפייסה. וזאת שנית כי הבעל חייב לאשתו חומרית שאר כסות ועונה ותחת שלש משועבדת לו בכל. משא"כ אשת חיל התורה רוחנית אינו חייב כי אם בעונתה לקבוע עתים לתורה. אך שאר וכסות אדרבא היא נותנת לו וממרחק תביא לחמה ולכן משועבד לאשתו רוחנית כי היא הנותנת שאר וכסות שתים כהלכתן והוא באחד. ועוד בה שלשיה כי לא כל ת"ח התורה היא אשתו אלא היא מאורסה עד שיהיה שלם בפרד"ס אז התורה תגלה לו סתריה רזי דרזין ואז יקרא בעל תורה. וז"ש אני אהבי אהב אני איני כחומרית שמחוייבת לבקש אהבת בעלה ולפייסו אלא אני אהבי אהב למי שאוהב אותי אני אוהב ובזה רמזה שיש לה בעלים הרבה ואינה כחומרית שאין לה אלא אחד:ומשחרי ימצאונני. כלומר שתי מציאות ועתה אני מאורסה ולאחר זמן רב מציאה אחרת שיהיה ראוי בעל גמור ואז אגלה סתרי רזי דרזין. והרי רמזה שתי תשובות ועוד ג' עושר וכבוד אתי שאר וכסות אני נותנת הון עתק בעה"ב וצדקה פירות בעה"ז. ולכן כדין אני עושה שהוא ישתעבד לי ואז אני אהבי אהב:להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. פירש הרב כוס הישועות ז"ל דתרי"ג מצות דאוריתא וז' דרבנן הם תר"ך ונשי ת"ח פלגן בהדייהו ולוקחות ש"י עולמות חצי תר"ך וה' ברחמיו נותן לצדיק מתנה ש"י עולמות תמורת מה שלקחה אשתו. ואמרו בש"ס דהאשה עשויה כאוצר קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כדי לקבל הולד. וז"ש להנחיל אוהבי יש וכי תימא מאי יש הא תר"ך הם ועוד מהו להנחיל והלא שלו הם לז"א ואוצרותיהם אמלא ר"ל נשיהם דהם אוצר אמלא דפלגן בהדייהו והיינו רבותא דאני מנחילם ש"י תחת מ"ה שלקחו נשיהם:אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי וכו'. אפשר לרמוז ונקדים מ"ש המקובלים דאדם הראשון חטא ופגם בשתי דלתי"ן ד' דשדי ד' דאדני וצריך לכוין לתקנם בשמע ותפילין. וגם במשנה שדי והלכה אדני וז"ש אשרי אדם השם נגד עיניו פגם אדה"ר שומע לי לשקוד על דלתות"י לתקן שתי דלתי"ן במשנה שדי והלכה אדני יום יום כדעת התוספות פ"ק דקדושין דצריך לשלש בכל יום ולא כמ"ש רש"י ז"ל שני ימים בשבוע מקרא וכו' וזהו יום יום:לשמור מזוזות פתחי. דבמזוזה שם שדי. כי מוצאי מי שמחדש חידוש בתורה והוא כמציאה כי הן בעון ניצוצי התורה בסט"א. מצא חיים כי הוא הוציא ניצוץ קדוש שהיה במות סט"א והוציאו לאור ויחי כן מצא חיים לעצמו. וחוטאי שנמנע ללמוד חומס נפשו דלא יזכה לחידוש תורה השייך לנפשו. כל משנאי שאינם עוסקים בתורה אהבו מות הסט"א שמניחים שם ניצוצי התורה והם חיות הסט"א ונמצא שאוהבים הסט"א ח"ו ה' יצילנו:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך